שרוק, יא מניאק
מילון ליגת העל שהכנתי לפתיחת עונת 2010. די בטוח שזה רלוונטי גם היום. הכתבה המלאה כאן
מילון ליגת העל שהכנתי לפתיחת עונת 2010. די בטוח שזה רלוונטי גם היום. הכתבה המלאה כאן
אלון ברייאר, בוגר בצלאל, הקדיש את עבודת הגמר שלו לג'ו עמר, אריס סאן, זוהר ארגוב ועוד רבים וטובים בלסלסל. זה יצא כל כך מגניב, שאני ואלעד בן דוד התעקשנו להדביק כמה מילים לכל אחד מהם. הנה החלק הראשון והנה החלק השני
בקבוק דרמפון שנתגלה אצלו באמבטיה שלח את איציק שאשו למסע בעקבות מותגים אחרים שנמצאים איתנו עוד מלפני שהיו מותגים. הוא חזר עם פחות געגועים ויותר ופלים ממה שהייתם מצפים הכתבה המלאה כאן
האיסור על עישון במקומות עבודה הוליד תשעה סוגי מעשנים, שאפשר למצוא מתחת לכל בניין משרדים. הם חומקים מהבוס, מטהרנית הבריאות ומהקולגה המשנורר וזולגים למטה, פליטים של כת רדופה. לרגל היום הבינלאומי ללא עישון, "מוסף כלכליסט" מגיש פילוח מעודכן של זן מוכחד פורסם במוסף כלכליסט. לקריאה לחץ כאן
אפילו בהשוואה לפאסט-פוד מסוגים אחרים, הנקניקייה סובלת באופן היסטורי מיחסי ציבור גרועים. איציק שאשו ותומר קמרלינג יצאו לבדוק מה קורה איתה בישראל של שנת 2010, ומצאו לא מעט מקומות שמגישים אותה עם התוספת שתמיד חסרה לה: כבוד הכתבה המלאה כאן
חושבים שיש משהו קצת קיצוני בהיסטריית האייפון שמתרוצצת פה? כנראה שהספקתם לשכוח איך נראתה ההסתערות על ה"סטארטק" לפני עשר שנים. איציק שאשו, ששירת אז לקוחות סלולריים בתוליים, נזכר בימים של מכשירים קצת פחות מתוחכמים וצרכנים הרבה יותר סתומים הכתבה המלאה כאן
חיפה. בנימינה. נתניה. רעננה. תל אביב. רמלה. ירושלים. אשדוד. באר שבע. אילת. איציק שאשו ותומר קמרלינג יצאו לבדוק איפה אוכלים סנדוויץ' טוב בארץ הזאת, ומצאו שפחות או יותר בכל חור. תפסיקי, באר שבע, לא התכוונו דווקא אלייך וזה רק החלק הראשון של הכתבה וזה כבר החלק השני של הכתבה
היא עדיין צעירה, ענייה ולא מתוקשרת, אבל ליגת הפוטבול הישראלית חיה ובועטת בכדור פחוס. איציק שאשו הצטרף לאימוני קדם העונה של ה"ביג בלו ליונס" מירושלים, וגילה שגם בגירסה הקטנה זה הספורט הכי גדול בעולם הכתבה המלאה כאן
בופה בשרים, בר סלטים, סופלה שוקולד (פרווה כמובן) לקינוח וגם אגדה אורבנית אחת על שיפוד שווארמה ענק באמצע חדר האוכל. איציק שאשו יצא למסע ארוחות ב-5 מהמטבחים הכי מדוגמים בצה"ל. מזל שיש חמגשיות לארוז את מה שנשאר הכתבה המלאה כאן
אבל אנחנו לא יצאנו לחפש את הטחינה הכי טובה. גם לא את הכי אסלית, אותנטית או שאר תארים שעושים לאנשים נעים בצלחת. סתם יצאנו למסע ברחוב שומשום, בלי לדעת אילו פניות ניקח בדרך ואיפה בדיוק זה יסתיים. הצטיידנו מראש רק באמונה שאם למטבלים היה צבא, הטחינה הייתה הרמטב"ל. הכתבה המלאה כאן