איך קיבלתי צינור של 10,000 שקל

 

איור טור שאשו 150

החודש ישבתי עם אשתי מול טבלת אקסל, שכאוהד בני יהודה היא הטבלה היחידה שאני מוכן להסתכל עליה כרגע. אשתי רצתה לערוך חישוב מסודר של כל ההוצאות השוטפות שלנו כדי לראות איך אפשר לדחות בכמה חודשים את הקטע ששני רוסים בלי אף צוואר דופקים לנו בדלת (טוב, אני מגזים, המצב לא עד כדי כך חמור. באוגוסט אני מקבל הבראה). יצא שההוצאות שלנו בהחלט מאוזנות והבעיה היחידה היא שאנחנו מרוויחים מעט מדי. מזל, כבר פחדתי שנצטרך להצטמצם. 

טוב שאשתי מקפידה לעקוב אחרי ההתנהלות הכלכלית שלנו. אם זה היה בתחום האחריות שלי, היינו מתגוררים עכשיו בקרטון של פדקס והילדים היו מתכסים בלילה עם העיתונים האלה שמחלקים ברכבת. היא זאת שאחראית לריב עם השיפוצניק על כסף, להשיג חבילת אינטרנט יותר זולה, לברר איזה בנק יאנוס אותנו פחות בריבית של המשכנתה. אני זה שאין לו כוח אפילו לעמוד בכספומט. זה אידיאולוגי: בעיני, אחת הדרכים לזיין בחזרה את המערכת הבנקאית היא לא לעמוד בכספומטים שלה. במיוחד מאז שכותבים לך "ייתכן שתחויב בחשבונך בגין פעולה זאת". בני זונות, לפחות היו מוסיפים סמיילי קורץ ליד המילה "ייתכן".
אף פעם לא הבנתי את האנשים האלה שעסוקים כל היום בכסף. ממש מקשיבים בפגישה השנתית אצל חשב השכר בעבודה, עושים בירור יתרה, הולכים ומשלמים למישהו בשביל ייעוץ פנסיוני. אבא שלי פנסיוני כבר כמה שנים, והייעוץ היחיד שהוא יכול לתת לי זה שמכל התוכניות בבוקר, זאת של רפי קרסו היא מספר אחת.
אני לא אומר שצריך להיות מטומטם עם כסף. אני לא מצפה שתתחילו לעשות שטויות כמו לקנות דברים במזנון של הקולנוע, לשלם את המחיר הנקוב של מוצרים כשאתם בתאילנד או ללכת לקואוצ'ר. אני מתכוון שבכל מקרה, ההנאות הכספיות הכי גדולות של החיים הן מהסוג היומיומי. הרי שום דבר לא ישתווה לרווחה הכלכלית שתחוש כשתלך למוסך לבדוק את הרעש באוטו, ובסוף המוסכניק יגיד לך "זה היה סתם בורג קטן, סידרתי לך, סע לשלום". זה קרה לי לפני חודשיים, ואני זוכר איך ביציאה מהמוסך החלטתי שהכי הגיוני עכשיו זה לפוצץ את הכסף הזה על ארוחת ערב ב"מול ים" עם בקבוק יין שהסומלייה יצטרך להסביר לי עליו רבע שעה.
את טבלת האקסל פתחנו כי פתאום גילינו שבעוד חודשיים משתחרר לנו חיסכון ישן עם קצת יותר מ־10,000 שקל, שזה בדיוק הסכום הדרוש בשביל להשיג מרה שחורה. איך שאני רואה את זה, אין מה לעשות עם הכסף הזה. לנצל אותו כדי לטוס עם כל המשפחה לטיול באירופה זה אפשרי רק אם העשירייה הזאת הייתה בדולרים. זה אולי יספיק לוויקאנד משפחתי באיזו מדינה יוגוסלבית לשעבר, אבל מה עוד אפשר לעשות שם חוץ מסקאוטינג אחר רכז עם יד רכה מחוץ לקשת.
לסגור את המינוס? תהיו רציניים. ליפול בטעות על סכום כסף ולסגור איתו את האוברדראפט זאת ההחלטה הכי נפסדת בעולם. לדעתי, אפילו כשהיוונים קיבלו את כספי הסיוע ההם מגרמניה, הם הלכו ושרפו את זה על צזיקי, חלומי וכמה בקבוקים של האוזו הטוב.
גם להשתמש בכסף בשביל לשדרג את האוטו זה לא בא בחשבון, כי לעבור מקוריאנית 2007 ליפנית 2008 לא שווה לי את התור בבנק הדואר. שלא לדבר על המשא ומתן המתיש עם איזה דודה שתרצה להוריד לי עוד 200 שקל כי המאפרה לא נסגרת עד הסוף.
אז מה נשאר, טלוויזיה גדולה יותר? בשביל מה, גם האינצ'ים שכבר יש לי הם יותר מדי בשביל מסך שמקרין בעיקר פרקים של "סמי הכבאי". אין, החלק הכי טוב ב־10,000 שקל האלה הוא השנייה המדויקת שבה גילינו שהם שם. משם הכל בירידה, מה גם שבסוף פשוט נסגור את המינוס. הרי כבר התקשרו מהבנק להודיע שאם אנחנו לא עושים משהו בקשר לזה, הם משנים לנו את הגדרת החשבון לעובר ושב לגור אצל ההורים.

איור: איתמר דאובה/פורסם בגיליון ינואר 2014 של בלייזר

מחשבה אחת על “איך קיבלתי צינור של 10,000 שקל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s