החדרנו מצלמה לכנסת!

(כלומר, החדרנו גם את איציק שאשו לכנסת, אבל אחרי עזמי בשארה זה לא נראה כזה הישג)

 

תומר אביטל העביר בכנסת כמעט ארבע שנים ככתב הפרלמנטרי של "כלכליסט". הוא הרוויח המון סיפורים על 120 האנשים שמנהלים לכם את החיים,וגם השראה לרומן המתח שלו המשכן שבדיוק יצא לאור. אני מספר לכם את זה כי הוא האיש שסידר לי כניסה למשכן, ושתבינו, הסיבה היחידה שנתתי לו הייתה "נראה לי יהיה מצחיק".

 

בגינות סחרוב הרדיו שלי כבר לא קולט שום תחנה ששמעתי עליה. השדרן מסיים את התוכנית שלו, מודה לכל הצוות ואומר "אני הייתי עודד יאירי". אה, היית? ומי אתה עכשיו, ביונסה?

 

יצאתי מהפקק ואני מפעיל Waze. אמנם כבר הייתי פעם בכנסת, אבל זה היה כששמיר עמד בראשות הממשלה. אגב, בכנסת הנוכחית יש 48 ח"כים חדשים, אז בכל הנוגע לצורך בהכוונה אני בחברה טובה. אוקיי, בואו נתפשר על בחברה.

 

25 דקות בתור עם 1.8 מיליארד פנסיונרים שבאו ליום כיף בכנסת. זה מה שהייתי צריך לשרוד כדי לקבל את אישור הכניסה הזה. משם ממשיכים לעמדת בידוק ביטחוני עם מכונת שיקוף כמו של שדות תעופה שאתה מכניס לתוכה את התיק, ושער כזה שאתה הולך דרכו ואז הוא מצפצף ואז אתה חוזר אחורה ומוריד את החגורה ומנסה שוב ואז זה מצפצף עוד פעם ואז אתה אומר למאבטח שזה בטח בגלל הרסיס שיש לך ברגל עוד מווייטנאם ואז הוא עושה לך פרצוף של "סע סע יא בדרן".

 

התחנה הראשונה שלנו היא הקפיטריה החלבית של הכנסת, והגענו בדיוק בזמן כדי לחזות בטקס החלפת קרואסון שקדים גדול בבורקס תפוחי אדמה ענקי. המשמר יעבור לדום לב.

 

אולם המליאה הרבה יותר קטן מאיך שהוא נראה בטלוויזיה, ובמקרה הזה הוא גם היה די שומם. אחר כך יסבירו לי שמתחיל להתמלא כאן רק באזור 16:00, שזה הגיוני, כי זה בדיוק לפני ארוחת הערב של צופי ערוץ הכנסת ומאזיני רשת ב'.

 

אם כבר הזכרתי את ערוץ הכנסת, אז יש לו כאן רייטינג של 100 אחוז: בכל מקום יש טלוויזיות שנעולות עליו. בעצם זאת כמעט טלוויזיה במעגל סגור, רק שהיא לא תמיד משדרת בלייב. אני יודע את זה כי בעודי צופה בפואד הטלוויזיוני, פואד התלת־ממדי עבר ממש מולי ולרגע הסתיר לי את דמותו במסך. רק היה חסר שפתאום יעברו לפרומו של "ארץ נהדרת" עם אלי פיניש ובכלל היקום היה קורס לתוך עצמו.

 

אני מבין שיש הרבה ביקורת ציבורית על יאיר לפיד, וברור לי שהמון אנשים לא מסכימים עם המדיניות הכלכלית שלו. אבל תשמעו, הבנאדם עדיין שר אוצר, זה ממש לא לעניין לתת לו לשתות מאגרטל.

 

זה לא משחק הזיכרון הכי מעפן בתולדות האנושות: זה פשוט שגם בכנסת יש גיליון נוכחות. אין לי מושג מי אחראי לעדכן אותו ועד כמה זה בכלל מדויק, אבל רוב חברי הכנסת החרדים הגיעו. מעניין אם זה לכבודי או שהם פשוט תמיד באים כי הם לא יודעים מה זה להוציא גימ"לים.

 

הרגע הזה שאתה נופל בטעות על חדר הדואר של הכנסת, ואתה אומר לעצמך "הופה, אולי אני אשאיר למרב מיכאלי את הגיליון האחרון שלנו כי היא בטח שרופה על בלייזר", ורק בבית אתה עובר על התמונות שצילמת כל היום וקולט שהשמות מסמנים בעצם את המדף שמתחת, ככה שבתכלס השארת את העיתון לאביגדור ליברמן. בקיצור, אביגדור, אם אתה קורא את זה: כשתגמור תעביר למרב, טוב?

 

חברי הכנסת שמרגישים שהם הגזימו קצת עם הבורקסים יכולים לנסות להציל את המצב בחדר הכושר. אגב, בדקתי עם המדריך והוא אישר לי שישראל חסון. אוקיי, זה היה יותר מצחיק כשדמיינתי את זה.

 

לא יודע מה המאורע החגיגי, אבל מישהו סידר במסדרון כמה שולחנות עם עוגיות, פירות, קרואסונים ועוד כל מיני נשנושים. תומר מספר שדברים כאלה קורים כל הזמן בכנסת, וחלק מהאנשים שעובדים במתחם — עיתונאים, לוביסטים, עוזרים פרלמנטריים — הקימו קבוצת ווטסאפ פנימית שנקראת "פינוקכנסת" שבה מעדכנים איפה יש נשנושים בחינם. כן, מי היה מאמין, אוכלי חינם בכנסת.

 

הלשכה של יו"ר ועדת הכספים שלכם הייתה פתוחה, אז נכנסתי ומצאתי על אחד המדפים תמונה של ניסן סלומיאנסקי וקישקשתא. לקוראינו שנולדו בניינטיז וצפונה: קישקשתא זה השמאלי.

 

לא קראתי. אני כבר אחכה לסרט. בטח מייקל ביי יביים, הוא טוב בסרטי אסונות.

 

לזכור לפעם הבאה: זה יעיל אם הנעליים שלך שחורות ומעור, לא אם הן כחולות ומבד.

 

זה חדר האוכל של הח"כים. לא משהו שהיה מעמיד את השערות על העורף של ההוא ממדריך מישלן, אבל נראה ומריח סבבה. לא טעמתי, כי השומר בכניסה העיף מבט אחד בתג ההוא והודיע לי שזה לא מספיק: בשביל להיכנס אתה צריך להיות חבר כנסת, או שאיזה חבר כנסת יגיד שאתה איתו.

 

אז ישר הצעתי חברות לאיתן כבל. כאילו, אמיתית, למרות שהוא חזק ברשתות החברתיות. כבל סיפר לי שבמסגרת שבוע הכפילים בפייסבוק הוא שקל להחליף את תמונת הפרופיל שלו לזאת של השחקן וויליאם דיווין, כי הם נורא דומים. אמרתי לו "נכון! באמת דומים לאללה!", למרות שלא היה לי מושג על מי הוא מדבר. טוב, אחרי שהוא ילך אני אפתח גוגל.

 

נכון! באמת דומים לאללה!

 

מחוץ ללשכה של יולי אדלשטיין, שתומר אמור להעניק לו עותק מהספר. מגוון המגזינים בפינת ההמתנה הזאת לא משהו, ואני כמעט מצטער שהשארתי למרב ולאביגדור את הבלייזר. אבל יותר אני מצטער שאחמד טיבי לא יושב כאן, כי הייתי מבקש ממנו להחזיק את העיתון הזה לטובת "במחנה במקומות מוזרים".

 

 

אפילו מרפאה יש בכנסת. הגיוני כשלוקחים בחשבון את כל התינוקות המנוזלים שהח"כים ממזמזים כשיש מצלמות באזורם, שלא לדבר על בדיקות מעבדה תקופתיות שהם בטח נדרשים לעבור בגלל שהם מוצצים לציבור את הדם.

 

טוב, זהו, אני הולך הביתה. היה מגניב*, בהחלט למדתי** המון, ואין ספק שהתרשמתי לטובה מחברי הכנסת שפגשתי***.

*מוזר
**אכלתי
*** לא באמת. אבל סלפי עם איתן כבל, ביצ'ז!

 

 >>פורסם בגיליון 152 של בלייזר<<