לא הייתם צריכים

 

החודש חגגתי יומולדת. אוקיי, חגגתי זאת הגזמה, החודש ציינתי יומולדת. מגיל מסוים אתה כבר לא ממש חוגג ימי הולדת, ואני הגעתי לגיל הזה כבר לפני שנים. ליתר דיוק לפני שש שנים, כשבני הבכור נולד בדיוק יומיים אחרי תאריך הלידה שלי. אני ב־22, הוא ב־24. המהלך הזה שלו להיוולד יומיים אחריי חיסל עבורי סופית את עניין היומולדת, כי כל תשומת הלב עברה אליו. זה אולי נשמע שאני ממורמר מזה, אבל האמת היא שבכלל לא אכפת לי. נכון שבשלב מסוים שקלתי לחגוג לפי התאריך העברי רק כדי להתרחק קצת מהתאריך של המניאק הקטן, אבל מה אני, מר חשוון?
אם לנסח לכם את זה ככלל אצבע, אז אתה אמור להפסיק לחגוג ימי הולדת מרגע ששמו לך על העוגה רק נר אחד במקום נרות כמניין שנותיך. אם מישהו אמר לעצמו "חראם להוציא כסף על שלוש קופסאות של נרות בגלל החטיאר הזה", זה סימן להפסיק עם כל העניין. מצד שני, לקבל מתנות לא מפסיקים אף פעם, רק שהן אף פעם לא באמת דברים שאתה צריך או רוצה. אז הכנתי רשימה קצרה של דברים שאתם יכולים לקנות לי בשנה הבאה. נגיד,
גיפט קארד לחומוס פה למטה. במקום לצייד אותי בכרטיס מגנטי טעון ב־300 שקלים לאיזה רשת אופנה, עדיף שתסדרו לי ארוחות צהריים מתחת למשרד שלא צריך ארנק בשבילן. עם כל הכבוד לקולקציה החדשה והמהממת של קסטרו מן, אני אצטרך לנסוע בשבילה לקניון, לחנות בקומה מינוס חמש (מעבר 14, צבע ירוק, ציור של ינשוף), לקבל המלצות למעילים מהממים ממוכרים עם תספורת שאפילו מאור בוזגלו היה פוסל בטענה שזה טו מאץ' ובסוף לקנות סוודר שאני לא אלבש בחיים. תאמינו לי שהמתנה שלכם תישאר לי הרבה יותר זמן בתודעה אם חודש אחרי היומולדת אני עדיין אסעד על חשבונכם ומקסימום אשלם בעצמי על השתייה.
חלוץ מריח שערים. אנחנו במקום ראשון, אבל זה בליגה הלאומית. אפילו קמרלינג יכול לסיים שם עונה עם 14־15 גולים. כשבני יהודה תעלה ליגה בערך באמצע אפריל — כן, זה סגור, אל תתווכחו — אנחנו נצטרך חלוץ שמסוגל למצוא את המסגרת לפעמים. חפשו את אלה מאפריקה או מהבלקן. הם הרבה פעמים במבצע.
מברגה. לפני שבועיים השאלתי את המברגה שלי לחבר שהיה צריך לתלות איזה מדף. כולנו יודעים שאני לא אראה את המברגה הזאת יותר בחיים, אז ממש אשמח לאחת חדשה.
שלמו לי את האגרה של הטסט לאוטו. זה משהו כמו 1,100 שקל. לא מעט כסף, אני יודע, אז אתם יכולים להתאגד כמה אנשים ולקנות לי את זה ביחד. וואו, זאת באמת תהיה מתנה נהדרת. ואתם גם יכולים להביא לי את הספח המשולם ככה כמו שהוא, בלי לצרף כרטיס ברכה או לעטוף לי אותו בסרט.
אתם יכולים גם להעביר חוק שמתיר להכות עד אובדן הכרה אנשים שמצלצלים אליך ביומולדת שלך ושואלים דברים כמו "נו, אז איך זה להיות בן 39?". בעצם, אני חושב שאני מתעב גם אנשים שמצלצלים אליך ביומולדת ואומרים דברים אחרים. אתה רוצה להראות לי שזכרת שהיום זה היום? שלח לי הודעת טקסט בסגנון "מזל טוב יא הומו" או "מה שכתבתי לך שנה שעברה". יותר מזה אני לא צריך.
כל דבר שנמכר בחנויות של מתנות לגבר. תקראו לי משוגע, אבל אני מאמין שזאת חובתנו האזרחית והחברתית לדאוג שהחנויות האלה ימשיכו לפעול ולא ייסגרו חלילה בגלל קשיים כלכליים או אחרים, וזה לא יקרה אם לא נקנה שם. זה לא יקרה אם אחת לכמה חודשים לא תפרגנו לאיזה גבר פגיון מעוטר, סטנד לדיסקים עטוף עור או צעצוע מנהלים לדושבגים ודושבגים ברוחם. רק בחייאת, לא זיפו. הדלק במדינה הזאת יקר רצח.
חודש אחד תלכו במקומי לדואר. לא, אתם לא מבינים. מאז שאשתי גילתה את אופציית הקניות באינטרנט, אני משחית שעות שלמות כל שבוע כדי להמתין בסניף שליד הבית שלי. כבר הפכתי לחלק כל כך אינטגרלי מהמקום הזה שאנשים באים אליי בטענות כשנדפק שם המתקן הזה של המספרים, או מעירים לי שזאת חוצפה שלא פתחנו עוד אשנבים. רוצים לשמח אותי ביום הולדתי? אני אתן לכם את הספח של הדואר רשום ונגיד בפברואר תלכו אתם במקומי.
סט מצעים למיטה זוגית. פשוט לאימא שלי יש יום הולדת בינואר ואין לי כוח לקנות לה את זה בעצמי.

פורסם בגיליון 161 של בלייזר.
אייר: איתמר דאובה