בחודש שעבר הלכתי לראשונה בחיי לכנס פוליטי. טוב, בערך כנס פוליטי. זה היה מפגש שנקרא "אין ימנים מצחיקים", שם הפוך על הפוך לערב עם מטרה מוגדרת: להראות שלא כל הכותבים המצחיקים בארץ נמצאים בצד השמאלי של המפה. המטרה המשנית הייתה לבדוק אם אפשר לדבר על פוליטיקה בלי שאיזה שמאלני יופיע פתאום רק כדי לציין שהוא…

  החודש ישבתי עם אשתי מול טבלת אקסל, שכאוהד בני יהודה היא הטבלה היחידה שאני מוכן להסתכל עליה כרגע. אשתי רצתה לערוך חישוב מסודר של כל ההוצאות השוטפות שלנו כדי לראות איך אפשר לדחות בכמה חודשים את הקטע ששני רוסים בלי אף צוואר דופקים לנו בדלת (טוב, אני מגזים, המצב לא עד כדי כך חמור.…

  החודש הייתי בשתי חתונות. לראשונה הלכתי כי מדובר בבן משפחה, ולשנייה הלכתי כי זה מישהו שהיה בחתונה שלי. התחתנתי כל כך מזמן שהצ'קים היו בשקלים ישנים, אבל אשתי מתמחה בדיני ניג'וסין והיא אמרה שעל השתתפות בחתונה אין התיישנות. די מוזר שמצאתי את עצמי בחתונה, ועוד פעמיים באותו חודש. חשבתי שבגילי אני כבר צריך להתחמק…

  הטלפון שלי עושה את הצפצוף הזה שאומר שקיבלתי הודעה. "שאשו יא פלמידה מחר אצלי תעבור בכספומט". לא הייתי צריך לקרוא את השם של קובי בראש ההודעה כדי לדעת שזה ממנו. הוא היחיד מהחבר'ה שתמיד מטריף אותי על הפוקר של יום חמישי בערב כבר מרביעי בבוקר, ואולי אין לו אמונה בסימני פיסוק, אבל הוא יודע…

  1) לפרוס חלה. לאנשים שיודעים לפרוס חלה יש טכניקה מיוחדת. היד הלא חותכת מחזיקה בחלה בלי לכווץ לה את הצורה, והיד החותכת עושה את זה ישר ובלי לקרוע כלום. לי זה תמיד יוצא כאילו ניגשתי למלאכה בעיצומה של הפסקת חשמל: פרוסה אחת בעובי של דף ואחת בעובי של דפי זהב. ואז אני מגדיל לעשות…

ההורים שלי עברו דירה בחודש שעבר. אתם יודעים איך זה: הדירה קצת התיישנה, אחרון הילדים כבר עזב את הקן, ואימא שלי גם ככה לא מדברת עם ההיא מהוועד מאז מלחמת המפרץ הראשונה. מה גם שאבא שלי תמיד רצה מרפסת גדולה, כי אם הוא כבר מבלה שעתיים ביום במארב למכוניות של החארות האלה שחוסמים חצי מהכניסה…

איור: איתמר דאובה / פורסם בגיליון 143 של בלייזר פעם בשבוע אני משחק כדורגל עם חברים. התחלתי עם זה לפני חודשיים, ובינתיים יצא לי ללכת פעם אחת. מאז יצא לי ללכת קצת מוזר. אני חושב שנתפסו לי שרירים באיברים הפנימיים. אני לא עושה את זה בשביל לשמור על כושר, כי הכושר שלי הוא לא משהו…

איור: איתמר דאובה/פורסם בגיליון 144 של בלייזר  1) דגים. זה גם יפה וגם חוסך את כל הברדק  של להחזיק בביית אקווריום אמיתי, עם דגים שמתים וילדים שצריך לשקר להם שזה אותו דג מאתמול. 2) ערוץ הפועל תל אביב לאוהדי בני יהודה. ערוץ שמשדר רק הפסדים של הפועל. במעברונים: פרצופים של אוהדי הפועל עצובים. היי, אפשר לקרוא לזה ערוץ…

אם גם אתם נמנים עם הפלח באוכלוסייה שהרצפה שלו מכוסה תמידית בשאריות של צ'יריוס, אתם מבינים בדיוק על איזה פרק זמן אני מדבר: ארבע ומשהו שעות הנופש האלה שמתחילות כשאתה מפקיד את הצאצא שלך בגן, ונגמרות כשאתה שולף אותו מתוך ערימה של חלות שבת קטנות בטעם גואש שהילדים אפו בעצמן. הטור המלא כאן